למה?
בשנת 2016, בימים של מחקר לעבודת דוקטורט על סרטונים שמשפחות יוצרות לטקסים של מעגלי חיים, קלטתי פתאום, שעוד כמה שבועות לנדב ימלאו 13. המחקר, שגם כך התערבב עם הזכרונות שלי מטקס זה, החל להתערבב גם עם נקודת המבט של כהורה...
הכתיבה הפכה ליותר אישית וליותר יצירתית (אוטו-אטנוגראפית) ולא מצאה לה מקום בסביבה השמרנית של האקדמיה העברית (שדרשה מאמרים באנגלית...). הרגשתי שאני מוצא מענה לתשובות ולכעסים שליוו אותי מאז הילדות, ושיש חווה לשתף מענים אלו בשפה פשוטה ויומיומית את כלל ה - ״משפחות ישראליות״. שכולם ידעו, רגע לפני האירוע, שכל הטקס הזה הוא לא בשביל המתבגר אלא בשבילנו ההורים, כי.... דרך פרמטיבית ביותר להתמודד עם שינוי מהותי וקשוח בחיי המשפחה הגרעינית - גיל ההתבגרות.
על הפחד משינויים
ורעיונות נוספים...
העיפרון המהיר במזרח התיכון
אחת התקופות היצירתיות שלי היתה כשעבדתי כחמש שנים בתור במאי בתכניות הילדים והנוער של הערוץ הראשון. שם, בסדרת כתבות על "זכויות הילד", יצא לי לעבוד לראשונה עם העיפרון הכי מהיר במזרח התיכון - פפה פיינבג.
פפה הוא צייר קומיקס. מאייר עבור העיתונים "ג'רוזלם פוסט", "ג'רוזלם ריפורט" ,"אורנג' קאונטי" ו-"סן דייגו ג'ורנאל" בארה"ב. בנוסף פפה מעצב דף מאויר ללימוד אנגלית בעיתון "מאטרו". בעבר הוא אייר ל-"כולנו","פילון", העיתון "משהו", "ירושלים שלי","זום", "מנורה", "Patakis פרסומים" ביוון והעיתון האומנותי הספרדי "Entre Rios".
פפה מלמד איור וקומיקס ב "נוער שוחר מדע" של האוניברסיטה העברית בירושלים, והיה מורה להדפס משי באקדמיה לאמנות בצלאל שבהר הצופים (1989-1993). בין השנים 1989-2015 פפה היה הגרפיקאי בתכניות הילדים והנוער של הערוץ הראשון (כבר כתבתי ששם נפגשנו?)